נכתב לאחר לידת ביתי השלישית- לילי, מרץ 2021
על ההריון מדברים המון.
כולן מספרות, מדברות, מתגאות גם כשקשה, כי זה הגיוני ולגיטימי, וכבד, ואת מקדישה את עצמך לעובר, הגוף יוצר יש מאין וזה פשוט נס. על זה אין ספק.
ואז מגיעה הלידה. והיא כולה שיא השיאים. פלא הבריאה. וההורמונים וההתרגשות מציפים אותך, ואת מקבלת את כל האהבה מהסובבים אותך וגאה שהצלחת, לא משנה מה היתה הדרך- לייצר חיים ולהביא אותם לעולם.
ואז חוזרים הביתה... וההתרגשות קצת יורדת....
והחיים האמיתיים מתחילים.
כולם חוזרים לשיגרה וגם את, נכנסת לשיגרה, ויש יצור מדהים חדש בעולם וכולו אהבה וכולם מתפעלים ממנו. ובכל זאת העייפות קצת משתלטת, והימים והלילות מתערבבים וההורמונים קצת משתנים, ואת כל כולך בתינוק הקטן שלך שכבר לא חלק מגופך, הוא בפני עצמו אך עדיין זקוק לכולך.
ולאט לאט את נזכרת בעצמך, בגוף שהתרוקן, בחלל בין רקמות הבטן, החלל שאמור אט אט להסגר כי היצור המתוק הזה כבר בחוץ. אבל הגוף עדיין ממש רחוק מלהיות כפי שהיה. ואת מרגישה פה כאב ושם כאב, ופה אי-נוחות ושם עוד אי-נוחות, בבטן, בגב, בנרתיק, בתפרים, ברצפת האגן, ולפעמים זה גם בכתפיים, ובכפות הידיים, במפשעה ובירכיים, ואולי גם בלסת או בכפות הרגליים.
משהו שם לא יושב עד הסוף...
כי ילדת, והגוף עשה את הלא יאמן ויצא ממנו בן אדם חדש לעולם.
וזה חתיכת אירוע דרמטי, גם לגוף.....
אבל למי יש זמן לדאוג לעצמה...
ועל זה לא ממש מדברים. ולפעמים נשים אפילו חוות בושה, ובכלל להודות שקשה להן. כי הן עברו הריון ולידה, ומה שאחר כך זה כבר שטויות בהשוואה לאלו. ובכלל, הרי לנשים לא קשה.... אנחנו כולנו סופר וומן.
אז לא מדברות.
ומעט מאד כתוב על מה שקורה בגוף בימים שמיד אחרי הלידה.
כתוב על הריון
כתוב על הלידה
כתוב על הנקה
כתוב על התינוק
אבל על גוף האישה שלאחר הלידה, כמעט ולא כתוב, וכמעט ולא מדובר.
על הרחם שמתכווצת מיד, או שלא מיד, והדימום המסיבי, ופתאום השרירים והרקמות בבטן נשארים קצת באויר, והאיברים מתחילים לנוע בחזרה למקומם הטבעי, ולפעמים הם לא מתפקדים בדיוק כמו שאנחנו רגילות. והאגן שהתרחב מנסה לחזור אבל לפעמים הוא לא מאוזן בגלל המנח שהעובר היה בבטן, ועכשיו הוא צריך להתאזן ולחזור למקום שוב.... וזה נשמע מאתגר.
אז אומרים לנו לנוח 6 שבועות.
כן.
מנוחה זו בדיוק ההגדרה לתקופה הזו. שאת לא ישנה, לא ממש אוכלת, מניקה או מאכילה מבקבוק- בידיים שלך, מרדימה- בידיים שלך. מתנועעת, מקפצת, מניחה ושוב- מנסה להרדים יצור מתוק וקטן וככ חסר אונים.... וזה הכל מלבד מנוחה. ואז גם לכי תמצאי זמן לעצמך, לנשום, להתחזק, לאכול בריא.
•••
אני הייתי בערך 10 ימים אחרי הלידה השלישית שלי, אחרי הריון מופלא בו הרגשתי מצוין, תרגלתי ולימדתי יוגה עד שבועיים לפני הלידה. אחרי לידה טבעית ומהירה- שאחרי קריאה והתעמקות מרובה, התכוננות נפשית ומנטלית, חוויתי בעוצמה כל רגע והרגשתי בסופה על גג העולם, הודתי ליקום על כל רגע ועל הפלא שיצרתי. תינוקת מופלאה.
פתאום התחיל לכאוב לי הגב. כאב שונה ולא מוכר. כאב לי כל כך עד שממש בכיתי, פשוט לא הבנתי מה קורה לי. זה עבר תוך 48 שעות באופן ספונטני, אבל זה היה ככ מוזר ולא ברור! התחלתי לקרוא ולקרוא ולהעמיק עוד ועוד עד שהבנתי מה הכאב הזה.
בקצרה- הכאב הזה, באמצע הגב, הוא כנראה השרירים הזוקפים בגב שמפצים על האין שרירי בטן וגם על האין הזה בתוך הבטן. ובגלל ששרירי הבטן לא תומכים, וכבר אין עובר בבטן שמחזיק את האיברים ודוחק אותם, הם נשארו לבד, לזקוף את הגוף כולו.
למזלי, יש לי את הרקע והידע האנטומי להבין ולהסיק מסקנות. גם הכאב והזרמים בכף הרגל (שעדיין מורגשים), הבנתי מיד שהם קשורים לחוסר האיזון באגן. וידעתי מה לעשות ואיך להתמודד. אבל לא כולן יודעות, ואפילו רוב הנשים לא יודעות,
וזה בסדר!
אז בואו נדבר על זה. על השינויים והתחושות הלא המוסברות. על אי-הנוחות או הכאב. ניתן לגוף את מה שמגיע לו כפי שאנחנו מסוגלות ובהתאם ליכולתנו. נחזור בהדרגה ובלי לחץ לפעילות גופנית מתונה ומשקמת. ובעיקר נדבר על זה.
על הימים שאחרי,
על החלקים שאינם מהווים ׳גבורה׳ וגאווה כי ׳אין לנו על מה להתלונן׳.
מותר לנו.
עשינו את הבלתי אפשרי.
ועכשיו מותר לנו להגיד שצריך להרכיב מחדש וזה תהליך ארוך.
וגם קשה.
ופשוט בואו נדבר על זה.
Comments